החזון והאתגר של מרבית ההורים זה להיות הורים טובים ומשמעותיים לילדיהם. אלא שילדינו נולדים בלי "הוראות הפעלה", והורות איננה תחביב לשעות הפנאי.
ובכן, כדאי שתדעו שאתם בחברה אנושית טובה!
כמעט בכל תחום אנחנו מבינים שבלא תהליך למידה והכשרה מקצועית מספקת - עלינו להיעזר באיש מקצוע שהתמחה בתחום. כך למשל, כשיש לנו בעיה עם המכונית נפנה למוסך, להחלפת השקע נפנה לחשמלאי, וכשיש נזילה או סתימה מן הסתם נזמין שרברב.
האם זה הגיוני שדווקא כשמדובר בנו עצמנו, או בנפשות היקרות לנו נדלג על ייעוץ מקצועי?
הדרכת הורים מקצועית כמוה כפנייה לחשמלאי, לזגג, לגנן או לנגר.
היא נותנת להורים כלים פשוטים שתואמים ל"אני מאמין", לסולם הערכים ולמטרות שלהם, על מנת שיוכלו להגשים את מה שחשוב להם להקנות לילדיהם.
תהליך ההנחיה והדרכת ההורים הוא תהליך קצר, תכליתי וממוקד ביחסי הורים – ילדים.
מטרת ההדרכה היא להיטיב את האווירה המשפחתית על ידי העצמת ההורים, וקידום היכולת שלהם להנהיג את משפחתם מתוקף תפקידם כ"צוות ניהול".
התהליך מתחיל בבירור ההעדפות והעקרונות שמנחים את ההורים, בד בבד עם זיהוי היכולות והכישורים של כל אחד מהם. בהמשך מתארים במדויק את הקושי, ואת דרכי ההתמודדות של ההורים לפני ההדרכה. לאחר מכן הם מוזמנים להתנסות בכלים קצת שונים מאלה שכרגע כבר "לא כל כך עובדים" להם.
הכלים המעשיים נועדו לסייע להורים לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי, ולשפר את יכולתם לנהל את תגובותיהם האוטומטיות, להגיב בהלימה עם האני מאמין שלהם, להגשים את חזונם ההורי, ולהחזיר לעצמם את הביטחון ואת תחושת המסוגלות שלהם.
כשהפער בין הרצוי למצוי פוחת - הם חווים הקלה גדולה. מדוע?
משום שהעדר איזון בין הרצוי למצוי מייצר אי שקט, ומותיר בנו תחושות קשות של כעס, תסכול, אכזבה, וגם כמה רגשי אשמה. בהרבה מקרים רגשות כאלה גורמים לנו "לאבד שליטה", להגיב ו/או להתפרץ ללא בקרה.. -
התהליך הזה אמנם טבעי ואנושי לחלוטין, אלא שבמקרים רבים הוא גם גובה מאיתנו מחיר כבד על ידי פגיעה ברווחה הרגשית שלנו, בקשר האישי ובמערכות היחסים עם הסובבים אותנו.
בסיכומו של דבר, הכלים המעשיים משפרים מאד את האווירה המשפחתית, את דפוסי התקשורת ואת מערך היחסים בין ההורים לילדים.
כשההורה בטוח ושלם עם עצמו הוא מצליח גם למלא תפקיד של מאמן שמקנה לילדיו כישורי חיים, וגם ליהנות מתהליך ההתפתחות שלהם.
מי לא?? תפקיד ההורות מציב בפנינו קשת רחבה מאד של אתגרים – והוא מתפרס על פני תקופה ארוכה מאד מחיינו הבוגרים.
למרבה האירוניה, במקרים רבים האופן בו ההורים שלנו התייחסו אלינו כשאנחנו היינו ילדים מהווה את "קורס ההכנה" הכמעט יחידי לתפקיד המורכב והכל כך משמעותי הזה.
נוסיף לכך את כל השינויים התרבותיים שהשפיעו גם על סגנון החינוך, כמו - מעמד האישה, זכויות הילד, חופש המידע, מוסד המשפחה, וכ"ו, וננסה למצוא את אותו הורה מושלם שבמשך כל השנים הללו אינו נזקק לייעוץ והכוונה... - אני אישית מתקשה למצוא את ההורה הזה שאכן לא נזקק לעזרתם של אנשי מקצוע כמו פסיכולוגים, יועצות חינוכיות, מדריכי הורים, מטפלים משפחתיים, וכ"ו.
במקרים רבים ה"בעיה" או סימני הזיהוי של ה"קושי" מתבטאים בחיי היום - יום, בדפוס התנהגות שמפריע להתנהלות השוטפת, "הרגל מעכב" שחוזר על עצמו בתדירות גבוהה.
דפוס זה משבש את השיגרה היומיומית, מעכיר את האווירה המשפחתית, גוזל אנרגיה וזמן יקר, ולא אחת הוא גם מחבל ביחסים ובהתפתחות הבריאה של הילד.
הורים רבים מתארים למשל מתח ומאבקים עם ילדיהם לאורך היום, כמו: התארגנות בבקר – לקראת היציאה מהבית, בסגירת היום – לקראת ארוחה, מקלחת ושינה, אחר הצהרים - בניצול זמן פנוי, גבולות, משמעת, עצמאות, דפוסי תקשורת, יחסי אחים, שיעורי בית, וכיו"ב.
כשזה המצב – מומלץ לפנות לעזרה, משום שבהרבה מקרים שינוי קטן בתגובות שלנו כמבוגרים - יכול להוביל להטבה גדולה ברווחה האישית גם של ההורים וגם של הילדים.
"סוף - סוף מצאתי מישהי שמבינה בתחום. כל הזמן חיפשתי מישהו מקצועי שיבין על מה אני מדברת, שמכירה את המערכת וגם יודעת איך לעזור לילד. כולם אמרו לי להירגע, ושזה יעבור לו, וזה הטריף אותי עוד יותר. את לא מבינה כמה אני מצטערת שלא הכרתי אותך קודם".
