אימון אישי (קאוצ'ינג), הורות, חינוך ומה שביניהם
האם יש קווים משותפים בין תפקידי ההורה, המחנך והמאמן האישי? האם יש קשר בין אימון אישי לבין חינוך? האם אפשר לומר שהורה הוא גם מחנך וגם מאמן אישי?
הקשר בין תפקיד ההורה לתפקיד המחנך:
מאז ומתמיד נדרשו "זקני השבט" – סבים וסבתות, הורים ומבוגרים אחרים במשפחה להגן ולדאוג להישרדותו של הדור הצעיר לצורך המשכיות, ובה בעת, הם נדרשו להקנות ולהנחיל לו את המטען התרבותי והרוחני. מטען זה כלל קשת רחבה וייחודית של מנהגים, סמלים, טקסים, ערכים, ידיעות, מיומנויות והרגלים שונים שעברו בשבט מדור לדור.
כאז כן היום, נתפסים ההורים ו"זקני השבט" כסוכני חיברות טבעיים בקהילה.
עם השנים נוספו לסוכני החיברות הטבעיים שותפים נוספים שנרתמו והוכשרו למשימה. התפקיד שמלאו זקני השבט באופן אינטואיטיבי וטבעי, הוסב אט – אט למקצוע ה"הוראה", והעוסקים בו נדרשו לקבל הכשרה רשמית בטרם הוסמכו למלאכה. זאת ועוד: סוכנים אלה נדרשים ליישם הלכה למעשה את המדיניות ואת מטרות העל שהגדירו גופים שונים בקהילה כמו משרד החינוך, רב או מנהיג רוחני.
תפקיד ההגנה על הדור הצעיר, ותפקיד ההקניה והנחלת המטען התרבותי, מתחלקים אם כן בין ציבור ההורים לבין ציבור המחנכים. אלה גם אלה מופקדים על "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי, פרק כ"ב, פסוק ו'). יתרה מכך: אלה גם אלה ממלאים תפקיד של מאמן אישי.
האם מחנך כמוהו כמאמן?
כפי שבתהליך אימון אישי (קאוצ'ינג) המאמן נדרש לסייע למתאמן במימוש חזונו האישי, ולתרגם אותו למטרות קונקרטיות, מעשיות וברות ביצוע, גם ציבור המחנכים נדרש לתרגם את החזון החברתי ואת מטרות העל של נציגי החברה למטרות אופרטיביות. ואם לא די בכך, אזי "מורה לחיים" מאתגר את תלמידיו ודוחף אותם לכיוון חזונם, הוא מעודד אותם לממש ולתת ביטוי מעשי ליכולות ולמירב הכישורים האישיים שלהם.
בדומה למאמן האישי, גם המחנך נדרש לפרק את היעדים ארוכי הטווח לתתי מטרות, ומהן לגזור משימות פשוטות, מטלות קטנות, מוחשיות וברות ביצוע, שנועדו לקדם את החניך לכיוון החזון החברתי. בדומה למאמן גם הגננת, המורה ואנשי החינוך נדרשים לאמן את הילד הלכה למעשה על מנת להקנות לו ידע, כישורי חיים, מיומנויות והרגלים שונים. אלה גם אלה מייחסים חשיבות גבוהה להעצמה האישית של הילד, ועושים שימוש יומיומי בכלים אימוניים כמו עידוד, אתגור, שאילת שאלות, מטאפורות, כלי השלכה ועוד.
ומה בין ההורה בבית לבין המחנך או המאמן האישי?
לצד מגוון הערכים, היעדים, סוגי המשפחות וסגנונות ההורות השונים, בצל התמורות וההשפעות התרבותיות הרבות, בין אם ההורה מודע ובין אם לא, תפקידיו כסוכן חיברות טבעי נותרו בעינם. כך למשל, בדומה למאמן גם ההורה נוצר בלבו את חזונו האישי והמשפחתי. הוא שואף להיטיב עם ילדו ה"מתאמן" תוך עיצוב אווירה מכילה ותקשורת מקרבת. בדומה למחנך ולמאמן מרבית ההורים מתאמצים לספק לילדיהם מרחב פיזי ורגשי בטוח ומוגן דיו, שמאפשר תרגול ורכישה של מיומנויות יסוד, הרגלים, אבני דרך התפתחותיות ומגוון כישורים אחרים.
והילד?
האשראי להתאמן בבית ובמסגרת החינוכית ניתן לילד מעצם היותו ילד. מרבית התרבויות גם חוקקו "חוק חינוך חובה" עבור הילד ה"מתאמן", שמגדיר את טווח הזמן הרצוי להשלמת תהליך האימון. החברה השכילה להקצות עבור הדור הצעיר תקופת הכשרה שבמהלכה הוא אמור לרכוש את הידע, הכישורים והמורשת התרבותית שלה.
שורה תחתונה?
הילד בבית, החניך בגן או בכיתה והמתאמן בחדר האימון משכללים את יכולותיהם האישיות, לומדים תוך כדי ניסוי וטעייה. כולם כאחד מושפעים ומשפיעים על סוכני החיברות שסובבים אותם. כולם כאחד מציבים בפנינו מראה שמאתגרת אותנו כהורים, כמחנכים וכמאמנים אישיים לבדוק ולשכלל את ארגז הכלים שלנו על מנת לקדם ולהיטיב עמם.
"הקשיבו בכנות לכל מה שילדכם רוצה לספר לכם – לא משנה מה. אם לא תקשיבו בהתלהבות לדברים הקטנים כאשר הם קטנים - הם לא יספרו לכם את הדברים הגדולים כאשר יהיו גדולים, בגלל שבעבורם, הכל היה תמיד דברים גדולים וחשובים" (קתרין וואלס).
