מטאפורה ככלי טיפולי בהתערבות הטיפולית

‍מה זה מטאפורה?

מטאפורה על פי א. שושן היא "השאלה, העברה, שימוש במילה או בניב לא בהוראתם הפשוטה אלא בהוראה שאולה לשם יתר ציוריות. למשל: "הקהל היה מחושמל מדברי הנואם". המטאפורה מקשרת בין שתי קבוצות של מילים הלקוחות מעולם תוכן שונה. הקישור שומר על משמעותה המקורית של קבוצת מילים אחת, ובה בעת נותן לקבוצה השנייה משמעות נוספת, שונה וחדשה מעיקרה, לאו דווקא מילולית".

הקישור הלשוני ופעולת הגומלין הנוצרים בין שני חלקיה של המשוואה יוצרים מרכיב שונה המעניק להיגדים משמעות חדשה. המשמעות שנוצרת יכולה לעורר הפתעה, התרגשות, עניין, נקודת מבט חדשה, וכמוה כייצוג או סמל. סמל זה יכול להעביר מספר מסרים ותכנים בו זמנית, ובכך לשמש גשר בין הידוע לבלתי ידוע, בין הגלוי לסמוי. כך לדוגמא, יכולה המטאפורה להביא למודעות תכנים רגשיים חבויים כגון: זיכרונות ילדות, תחושות מוכרות, אסוציאציות, וכ"ו.

מטאפורה כאמצעי כניסה לעולמו של המטופל:

אמנות הטיפול על פלגיו וסוגיו השונים מבוססת על הקשר האישי בין המטפל למטופל, ועל השפה המשותפת שנרקמת ביניהם. הבנת החוויה והתפיסה הסובייקטיבית של המטופל היא השאיפה והאתגר של כל מטפל.

המטאפורה מהווה כלי השלכה שמדובב את המטופל לעקוף את מחסום המילים, ולחשוף תכנים מחייו האישיים. המטפל עושה שימוש במטאפורה כאמצעי הבעה ופורקן, שמסייע להעמקת המודעות העצמית של הנועץ, הגם שבמקרים רבים הדימוי החדש והמפתיע גורם לפריצת דרך בתהליך הטיפולי, תהליך זה מלווה בביטוי ספונטאני של חוויות ומצבי לחץ, קושי, כאב, חולשה, מצוקה, וכ"ו. עצם השיתוף גורם להקלה, ומאפשר למטופל להשתחרר ממגבלות הז'רגון האוטומטי שלו, להרחיב את "כרטיס הביקור" והצגת ה"אני" הראשונית, לפרוץ את התווית המוכרת והשגורה בפיו, ולחוות את מצבו מנקודת ראות חדשה.

זאת ועוד: ייצוג מטאפורי של הקושי או המצב הבעייתי מאפשר למטופל להביט בקושי ממרחק, לגעת בו ולשחק בו בדרך חדשה. הקושי או הבעיה הופכים למעין תמונה, יצירה בפני עצמה, והדבר מאפשר לו להשתחרר מהמציאות הממשית, ועם זאת, לתת ביטוי לתפיסתו הסובייקטיבית. המטאפורה מסייעת לו לצאת למסע אל עצמו תוך מעבר גמיש ממצב מצוי למצב רצוי, מכאן ועכשיו – לאז ושם, וההיפך.

עמוס צור ("האם אתה מכיר את ארגז הכלים שלך?", שיחות, 1993, כרך ח' 1) מציין, שהשימוש במטאפורות יעיל שעה שהמטופל מתקשה בהבעה מילולית, מקמץ במילים, שומר על שתיקתו, נמצא במצב של תקיעות, התנגדות או מבטא נטייה לשכלתנות יתרה. בעזרת המטאפורה המטופל מופנה לערוצי הבעה ופורקן אחרים מאלה שהוא מורגל בהם, ואלה מזמנים התנסות חדשה תוך שחרור מדפוסי חשיבה קבועים ונוקשים. ההתנסות הבלתי מוכרת עשויה לסייע בעקיפת מנגנוני ההגנה שניצבו עד כה כמחסומים, ולהעלות למודעות תחושות שקודם לכן לא היה מודע להן.

השיתוף והשחרור שחווה המטופל מקדם את המודעות העצמית שלו, ובה בעת הוא פותח למטפל צוהר אל עולמו הפנימי של המטופל. הסמלים והדימויים השונים יוצרים מעין "שפה פרטית" משלהם, קוד סודי וייחודי שעשוי ללוות את המטופל גם מחוץ לחדר הטיפול.

עקרונות השימוש במטאפורה בעבודה הטיפולית:

• ההקבלה והמעבר מהשפה המטאפורית למציאות של הנועץ מחייבת זהירות ורגישות גבוהה של המטפל. יש לכבד את הקצב האישי של כל נועץ, את מאגר הכוחות הנפשיים שהוא מצויד בהם, ואת נסיבות חייו. מכל מקום, אין להאיץ בנועץ לבצע שינויים – בטרם הבשיל לכך. לפיכך, השימוש בכלי ייעשה באופן הדרגתי, מהקל אל הכבד, ובהתאם לאיכות הקשר, לתכנים, למידת הפתיחות ולנכונות של הנועץ - בין אם הוא אדם מבוגר, ובין אם הוא ילד או מתבגר.
• ההחלטה להשתמש במטאפורה ככלי טיפולי דורשת מהמטפל להבהיר למטופל את דרך העבודה ואת "כללי המשחק" של החשיבה המטאפורית.  
• אווירה רגועה, תרגילי הרפיה ודמיון מודרך עשויים להיות שלב מקדים המסייע בכניסה לשפה המטאפורית.
• במקרים רבים המטאפורות והדימויים השונים תורמים לבדיקה מחודשת של היבטים קוטביים שתיאוריית הגשטלט מייחסת להם חשיבות רבה. בדיקה זו יכולה לכלול ביטויים כמו רצוי לעומת מצוי, תפיסה שלילית לעומת תפיסה וחיובית, תפקיד ילד לעומת תפקיד הורה / מבוגר, רגשות מועדפים לעומת פחות מועדפים, דחוי לעומת אהוד, וכ"ו.

• פתיחות וגמישות מרבית, עשויים לאפשר לנועץ להחליף מטאפורה אחת באחרת, להחליף תפקידים, לקיים דיאלוג או לשנות את יחסי הגומלין בין המטאפורות השונות.
• לקראת סיום ההתנסות בשפת הסמלים והדימויים ו\או בדמיון מודרך, יש לוודא שהנועץ חוזר למציאות העכשווית, לחדר, למפגש הטיפולי, ולנסיבות הממשיות כאן ועכשיו.

סכנות, מגבלות והמלצות:

• השימוש במטאפורה, בדימויים ובסמלים, כרוך לעיתים בתהליך הרפיה ו\או בדמיון מודרך, תוך חשיפת תכנים רגשיים שעלולים לגרום לבלבול, להצפה ולסערת רגשות. לפיכך, המטפל, היועץ, המדריך או המאמן האישי נדרשים ליישם את כללי האתיקה ועקרונות היסוד של הברית הטיפולית, לגלות ערנות ורגישות גבוהה, ולהימנע משימוש בדרכים מניפולטיביות.
• לעתים קרובות האדם מתקשה להתמודד באופן ישיר עם מציאות קשה, ולא אחת הוא נוטה לעשות שימוש יתר בדמיון ו\או במטאפורות. נטייה זו עלולה לצמצם את יכולת ההתמודדות שלו עם המציאות תוך חיפוש פתרונות לא מציאותיים לבעיות אמיתיות. מצב זה עלול לגרום לעמימות וטשטוש בין דמיון למציאות, ולכן במצבים אלה מוטב להימנע משימוש במטאפורות על מנת שלא להחריף את הבלבול.
• השימוש בדמיון ובמטאפורות עשוי לתרום להתפתחות מהירה בטיפול, ואולם, ההתקדמות עלולה ליצור אצל הנועץ רושם מוטעה שמדובר ב"קסמים", ושניתן לפתור את הבעיות במהירות ובלא מאמץ. סכנה זו גוברת בתהליכים קצרי מועד מטבעם כמו אימון אישי והדרכת הורים.
• בדומה לשימוש בהומור, גם השימוש במטאפורות אינו בהכרח מתאים לכל נועץ. על היועץ לבחון, לשקול ולהתאים לכל נועץ את ה"מפתח" הנכון מתוך מבחר הכלים שעומדים לרשותו. הכלים נועדו לסייע ליועץ או למאמן האישי בעבודתו, ועם זאת, מה שטוב לאחד - לאו דווקא טוב לאחר. לעיתים, כלי מסוים עשוי להתאים למתאמן בתקופה או בשלב מסוים בחייו, ובתקופה אחרת אותו מתאמן עצמו יתקשה לעשות שימוש יעיל בכלי שהועיל לו בעבר.
• כאשר הנועץ בוחר במטאפורה ו"נכנס" אליה, היועץ נדרש לגלות ערנות, לעודד יצירתיות וחיפוש משאבים פנימיים, על מנת שהנועץ יפיק מההתנסות את המירב. גישה זו עשויה להבהיר לנועץ, שהמטפל אכן מספק לו את המסגרת והכלים השונים, אך האחריות למלא את המסגרת בתכנים, ולעשות שימוש מושכל בכלים השונים - מוטלת על הנועץ.
• המאמן האישי, היועץ החינוכי והמטפל נדרשים להיות בקיאים, לגלות ביטחון ולהכיר את הטכניקות והכלים שאותם הם מציגים, על מנת שהנועצים יוכלו לשתף פעולה מתוך תחושת ביטחון שהם "בידיים טובות".

דוגמאות לשימוש במטאפורה בהתערבות הטיפולית:

מטאפורה של "ארגז כלים":

השימוש בדימוי "ארגז הכלים" שכיח מאד בעבודה הטיפולית. דימוי זה מרמז על המעבר ממיקוד ברגשות התסכול והאין אונים, אל עבר חיפוש דרכים מעשיות להתמודדות ולפתרון, מתוך הנחה שלכל אדם יש משאבים אישיים וייחודיים משלו, שמסמלים תחומי חוזק, רעיונות, גישות, כוחות נפש, תכונות, ועוד.

הדימוי "ארגז כלים" מזמין את המטפל ו/או את המטופל לבדוק מה יש להם בתוך ה"ארגז", לתקן את הטעון תיקון, להוציא ולהשליך את המיותר והבלתי יעיל, לפנות מקום על מנת להוסיף מלאי חדש של כלים עדכניים ויעילים.

הנחיות:

• דמיין עצמך נמצא במקום נעים, רגוע ואהוב עליך, שגורם לך לחוש שליו ונינוח. נוף זה נמצא בתוך "ארגז הכלים" שלך. אתה יכול לשלוף אותו מהארגז שלך, ולהשתמש בו בכל עת ובכל מקום שתחפוץ.
• ב"ארגז הכלים" שלך מצוי תצלום שלך מהעבר או מהעתיד. התצלום מתאר אותך כפי שהיית רוצה להיראות, והוא מעורר בך הרגשה טובה. בכל פעם שתתבונן בו הוא יזכיר לך את כוחותיך, ויאפשר לך להתגבר על הקשיים. זכור להתבונן בו בכל פעם שיש לך ספק ביכולותיך.

מטאפורה של "עוגת חיי":

המטאפורה "עוגת חיי" יכולה להוות בין היתר אמצעי למיפוי שביעות הרצון של היחיד מחייו. מיפוי זה עשוי לעודד קביעת סדר עדיפויות חדש, להחליט על חלוקה יעילה יותר של הזמן, ובכך לחזק את תחושת השליטה שלו בחייו. ההתנסות בתרגיל זה במסגרת קבוצתית עשויה לפתח מודעות למגוון אפשרויות של חלוקת זמן.

הנחיות:

• דמיין שחייך הם "עוגה" גדולה. חלק את העוגה לפרוסות, כתוב בכל פרוסה כמה זמן אתה מקדיש לכל אחד מהנושאים הבאים במהלך השבוע: תחביבים, משפחה, חברים, לימודים, ספורט, עבודה, שינה, עזרה לזולת, וכ"ו. הוסף כל תחום או עיסוק שאתה מקדיש לו מזמנך.
• מלא את "עוגת חייך" כפי שהיא נראית עכשיו.
• צייר עוגה נוספת. כיצד היית רוצה שהעוגה תיראה אילו יכולת לבחור בפעילויות שהיית רוצה בהן? מלא את העוגה כפי שהיית רוצה שתיראה.
• השווה בין שני הציורים. מה ההבדל ביניהם? מה אתה חושב על כל אחד מהם?
• האם תוכל להכניס מעט מהעוגה הרצויה לעוגה המצויה? אם כן, מה?
• הגדר את השינוי, וחשוב על טווח הזמן הדרוש לך על מנת לממש שינוי זה.
• בקבוצה: שוחחו על ההבדלים בין העוגות של יתר המשתתפים.

מטאפורה ביחס ליחסי מטפל - מטופל:

יחסי הגומלין בין המטפל למטופל מהוה מרכיב חשוב בכל העבודה הטיפולית - ובכלל זה גם באימון האישי (קואצ'ינג). השימוש במטאפורה ובדימויים עשוי לסייע להבנת תפיסתו של המאמן ו\או המתאמן זה את זה, ואת מערך היחסים ביניהם.

הנחיות:

• את מי? את מה המטפל, הטיפול, המרחב הטיפולי ואתה עצמך בתהליך מזכירים לך לאיזה בעל חיים, צמח, תופעה, חפץ כל אחד מהם דומה?
• תאר את הדימוי בפרטי פרטים (כל דימוי שעולה ביחס לכל אחד מהנושאים).
• מה הקשר בין הדימוי שציינת לבין ההתנהגות והתגובות שלך? כיצד הדימוי הזה בא לביטוי בתהליך שאתה עובר? איך הוא משפיע על התפיסה ועל היחס שלך אליי - כמטפל, אל המרחב הטיפולי, אל עצמך?
• איזה דימוי היית נותן למטפל האידאלי, או ליחסיי מטפל – מטופל הכי טובים בעינייך? איזה דימוי היית נותן למטופל אידיאלי, מטופל שהיית רוצה להיות כמוהו?
• האם אתה מוכן שנברר / נשוחח על הפער בין המצוי לבין מה שהיה רצוי בעינייך? בוא נדמיין שאתה משנה את המציאות כך שהרצוי הוא המצוי (ההנחה היא, שביצוע דמיוני של השינוי הרצוי מנקודת מבטו של הנועץ עשוי לשפר גם את יכולתו לבצע את השינוי בחייו הממשיים.
• עם סיום התהליך הטיפולי מומלץ לעודד את הנועץ לשחזר את השלבים השונים: הדימוי של המטפל והמטופל, המפגש בין הדימויים, המפגש בין המצוי לרצוי, ועוד (יש להקפיד על מעבר מהעולם הדמיוני לעולם המציאותי).

מטאפורה של "הר געש" - לתת לדברים לפרוץ:

החשש מסערת רגשות ומאיבוד שליטה גורם לא אחת למטופל לבלום כל ביטוי ספונטאני ולדכא את רגשותיו, מתוך הנחה, שבכך הוא שולט בחייו ובעולמו הרגשי. ואולם, במקרים רבים דווקא ההימנעות מהבעת הרגשות מייצרת תקיעות או בשפת הגשטלט - תבנית של "עניין בלתי פתור".

התרגיל הבא עשוי לסייע בצמצום מעצורים, ונותן הזדמנות לדברים לפרוץ. פריקת האנרגיה שהייתה "כלואה" בגוף, ושחרור הרגשות שעד עתה נמנע הנועץ מלבטא אותם בחופשיות, יכולים להרגיע ולהקל עליו:

הנחיות:

• דמיין שאתה "הר געש" שאוגר בתוכו פוטנציאל גדול מאד של אנרגיה רותחת ומבעבעת מבפנים. אנרגיה זו מבקשת להתפרץ בעוצמה אדירה. תאר את הר הגעש באופן יצירתי בעזרת תנועה, קול, ציור, משחק, וכ"ו.
• דמיין את עצמך צופה בהתפרצות של הר געש. על מה אתה חושב? מה אתה מרגיש? במה אתה נזכר?

זיהוי, עיבוד וביטוי של רגשות:

מגוון כלים ומטאפורות עשויים לסייע לנועץ לזהות, לשיים, להכיר ולהתמודד עם קשת הרגשות השונים. להלן דוגמאות אחדות:

• דמיין עצמך במצב של כעס. כמו מה / מי הכעס שלך נראה?
• סולמות מ - 10 - 1 להערכת עוצמת הרגשות ושכיחותם, כגון: כמה אתה כועס על...,? כמה אתה מתפרץ בכיתה / בבית? לאיזה מספר בסולם היית רוצה להגיע? מה נחוץ לך כדי להפחית את הנטייה לדחות משימות מדרגה 6 לדרגה 5?
• המטופל מתבקש לתת דימוי, ייצוג מטאפורי למושגים מופשטים כמו מתח, חרדה, אכזבה, וכ"ו, ובאמצעות הייצוג לברר את הרגש, לדון במצב הרצוי לעומת המצוי, לשקול דרכים לשינוי, ועוד.
• הנועץ מקבל ממתק ארוז. בד בבד עם פתיחת האריזה והשלכתה, הוא מתבקש לציין את הדברים שהוא בוחר להשליך ולהוציא מחייו – רגשות, נסיבות, התנהגויות, הרגלים, תפיסות, וכ"ו. לאחר השלכת האריזה, ובטרם אכילת הממתק, הוא מתבקש לציין מה הוא בוחר לקחת או להשאיר לעצמו – נטיות, יכולות, תכונות, שאיפות, וכ"ו.
• המשחק הסוציו דרמטי ומשחקי החברה המוכרים מזמנים שפע של ביטויי הומור, ומהווים אמצעי לשחרור ופורקן לצד אמצעי הבעה חופשי ויצירתי. רבים מהמבוגרים והילדים נהנים להשתעשע עם אביזרים פשוטים המזמנים חשיבה רב כיוונית, דמיון ויצירתיות.
• ליצירה החופשית על גווניה וסוגיה השונים ישנו כח מרפא. ההתנסות הבלתי מילולית מעניקה מרחב בטוח לביטוי ועיבוד של רגשות, חוויות, צרכים ומאוויים אישיים.