הברית הטיפולית והמרחב שבין מאמן אישי למתאמן:
מאמן אישי, מתאמן ומה שביניהם: הנחות יסוד, אפיונים ועקרונות מנחים באימון האישי, החזון, העוצמות והערכים של המתאמן כעוגן מרכזי בתהליך האימון:
עקרונות היסוד באימון האישי:
מטרת הברית הטיפולית שנרקמת בין המאמן למתאמן היא להקשיב, להכיל, לתמוך, ללוות ולעודד את המתאמן לצאת לדרך, לעשות צעד ועוד צעד עד שהוא עובר ממצב של חוסר אונים למצב של "יש אונים".
בבסיס הברית הטיפולית עומדים מספר עקרונות יסוד שמלווים את כל תהליך האימון:
- מיקוד ב"מעגל השפע": מי אני? מה אני רוצה?
המצפן של כל תהליך האימון הוא החזון והערכים האישיים של המתאמן. מצפן זה מסמל את המיקוד ב"מעגל השפע", בעוצמות ובתשוקות של המתאמן. ההנחה היא שהמודעות העצמית, המוטיבציה וההכרה של המתאמן בשאיפות, בערכים, בצרכים ובמשאבים האישיים שלו כמוהם כדלק שמייצר תנועה.
מכאן ברור שהברית הטיפולית מחייבת את המאמן האישי להחזיר למתאמן את תחושת המסוגלות ולתרום להעצמה האישית שלו. עליו להעניק למתאמן "מרחב טיפולי" מוגן ובטוח, להיות בהקשבה מלאה, לגלות אמפתיה ולהימנע משיפוט או ביקורת כלשהם. הוא נעזר בשאלות כמו "מה אתה רוצה?", "במה אתה רוצה שתהליך האימון ו/או הפגישה האימונית יקדמו אותך?" על מנת להזכיר למתאמן את הרצוי, ה"מצפן" שעשוי לקדם אותו לכיוון חזונו האישי.
- מה "ספר החוקים" האישי שלי?
הנחת יסוד נוספת, שנשענת על התיאוריה של א. אדלר, מתייחסת לניסיון לנער ולאוורר את "ספר החוקים" האישי של המתאמן. על פי הנחה זו כולנו רוצים לתת משמעות לחיינו. משמעות זו מתגבשת בהדרגה על סמך ניסיון החיים שצברנו, והיא הופכת למעין "ספר חוקים" אישי שלנו.
ספר החוקים הזה מכיל בתוכו מסקנות, אמונות והנחות יסוד שאימצנו במהלך השנים, והוא משפיע על כל תחום בחיינו: הוא מעצב את היחס שלנו לעצמנו, לסביבה ולחיים בכלל. הנחות היסוד שבו משפיעות על מערכות היחסים שלנו עם הסובבים אותנו, ועל יחסנו לתפקידים השונים שאנחנו ממלאים. מכתיבות את מידת היכולת שלנו לבטא תשוקות, רגשות, כישורים, העדפות וצרכים אישיים. אופי התגובות שלנו, קבלת ההחלטות, דפוסי התקשורת, סגנון הניהול העצמי, גישתנו לזמן, לכסף וליחסי מין – כל אלה מושפעים מ"ספר החוקים" האישי שגיבשנו לעצמנו.
אלא שלא אחת קורה שאותן הנחות יסוד שאימצנו בעבר הרחוק, אותן אמונות ותפיסות שגיבשנו לעצמנו כמוהן כ"חסמי שינוי" שעוצרים ומונעים מאיתנו מלממש את רצוננו. בשלב כלשהו בחיינו אנחנו מבינים, שספר החוקים ההוא, מהעבר הרחוק, טעון בדיקה מחודשת:
הברית הטיפולית מחייבת את המאמן לסייע למתאמן להכיר את ספר החוקים שלו, לברר ולבדוק כיצד הוא השפיע על חייו. בהמשך עליו לסייע לו לבדוק איזה חוק / אמונה / תפיסה עדיין עוזרים ותורמים לו, ומי מהם מעכב וכבר לא כל כך משרת אותו בהווה.
בדיקה זו יכולה להציב את המתאמן בפני סערת רגשות וקונפליקט פנימי מורכב, אך היא חיונית להמשך ההתפתחות האישית שלו.
- המאמן והמתאמן הם שווי ערך:
האם מתפקידו של המאמן האישי להציע פתרונות, לייעץ או להדריך את המתאמן? האם תפקידו לחנך, להטיף, לבקר או לשכנע את המתאמן לפעול בדרך כזו או אחרת?
התשובה לכל השאלות הללו היא חד משמעית: לא.
ומדוע לא? משום שכל אלה סותרים הנחת יסוד נוספת של תורת האימון, לפיה כל התשובות נמצאות אצל המתאמן. כל אדם יודע מה נחוץ לו ומה מתאים לו. המתאמן והמאמן האישי הם שווי ערך.
אז מה כן? על המאמן לאפשר למתאמן לבטא את הלבטים, החששות הרגשות וה"קולות" השונים שעולים בו. עליו לכבד את "ספר החוקים" של המתאמן - גם כאשר "ספר החוקים" האישי שלו שונה מה"ספר" של המתאמן. זה הוא חלק משמעותי ביותר בברית הטיפולית:
על המאמן להיות מסוגל "לשים את עצמו בצד" על מנת לאפשר למתאמן להקשיב לעצמו בלי "רעשי רקע" מסיחים.
- מה אני יכול לעשות? - גיבוש תכנית פעולה:
כשיש תשובות ברורות לשאלות "מי אני", "מה אני רוצה" ו"מה מתוך ספר החוקים שלי עדיין רלוונטי לי?", מגיע שלב הפעולה והיישום:
המאמן מדובב את המתאמן לגבש יחד תכנית מעשית שנועדה לצמצם את הפער בין המצוי לרצוי. על המאמן להוביל כעת את המתאמן לקראת עיצוב פעולות שיקדמו אותו לקראת מימוש המטרות שלו. לתרגם את המונחים שמבטאים רגשות למונחים שמבטאים עשייה.
- אני עושה - ביצוע משימות בדרך אל המטרה:
בשלב זה המתאמן מתחיל ליישם את התכנית שגובשה הלכה למעשה. הוא "מפרק" את התכנית השלמה למשימות קטנות שאותן הוא לוקח על עצמו לבצע בהדרגה. הוא מתקדם ממשימה למשימה, צעד אחר צעד - בדרך למימוש חזונו.
תפקיד המאמן? במהלך כל תהליך האימון, קל וחומר בשלב היישום, על המאמן לתמוך ולהוקיר את המתאמן על מאמציו, להפיק לקחים ולעודד את רוחו - בפרט כאשר הוא טועה או נכשל. מיומנויות כמו עידוד, שיקוף ואתגור נועדו לטעת במתאמן ביטחון ותקווה, להעצים את תחושת המסוגלות שלו, לייצר תנועה וחוויה של יש אונים.
- יש אונים: סיכום והפקת לקחים
ההכרה של המתאמן ברצונות, ביכולות, בכישורים ובמשאבים האישיים שלו, בד בבד עם העשייה הממשית, מסייעים לו לעבור ממצב של "אין אונים" למצב של "יש אונים". הוא שבע רצון מעצמו ומחייו.
המטרה אשר בגינה פנה לאימון מומשה. הוא יכול להמשיך בדרכו בכוחות עצמו.
"אם אתה מתכוון להיות משהו פחות ממה שאתה מסוגל להיות - סביר להניח שתהיה אומלל כל ימי חייך" (אברהם מאסלו).
