"אתמול ילדי בא לעולם" (מחבר לא ידוע)

אתמול ילדי בא לעולם

אתמול ילדי בא לעולם - באותה דרך כמו כולם.

אך לי היו פגישות, ותשלומים, וערעורים,

והוא למד ללכת – בעוד אני בסידורים.

ולפני ששמתי לב – הוא כבר ידע לדבר.

וכשגדל והתפתח קצת, הוא היה אומר:

"אני אהיה כמוך, אבא, עוד תראה אותי. ממש בדיוק. אתה יודע, קופי משפחתי".

סבתא סורגת, סבתא בישלה דייסה. התינוק גדל – כבר לא בעריסה.

"מתי תבוא הביתה, אבא?"

"לא יודע, בן. אבל כשאחזור אז מתנה לך אתן, וגם, אני מבטיח, יחד נתפנן".

אתמול מלאו לו עשר. בחור גדול ממש.

"תודה על הכדור, אבא. בוא קצת למגרש, תלמד אותי לקלוע "ג'מפשוטים" לסל".

"היום אני עסוק" - אמרתי, וחסל.

"תשכח מזה" – אמר, וכשהפנה לי גב הספקתי עוד לראות אצלו כזה חיוך רחב, שאמר:

"אהיה כמוהו! עוד תראו אותי. ממש, בדיוק. אתם יודעים, קופי משפחתי".

אתמול הוא בא לחופש מהמכללה.

כל כך יפה, כל כך בוגר, ממש שמחה גדולה.

"בני, אני גאה בך. בוא שב קצת, נדבר".

"מצטער" – ענה לי, "אבל אני ממהר. זרוק לי את מפתחות המכונית, בבקשה,

אני יורד דרומה למשך החופשה".

אני מזמן בפנסיה, ובני מזמן עזב, ורק אתמול הרמתי טלפון אליו.

"בוא ניפגש" – אמרתי, "אולי תמצא קצת זמן?".

"אין בעיות" – ענה לי, "רק תן לבדוק ביומן:

מצטער, נזכרתי שיש לי ועידה, ובכלל, אני טובע בים של עבודה.

טוב שצלצלת, אבא, והרבה תודה".

הנחתי את השפופרת, ואז עלה בדעתי שהוא נעשה כמוני. שהוא חיקה אותי,

ממש, בדיוק. אתם יודעים, קופי משפחתי.

מוקדש באהבה לכל ההורים הצעירים, להורים של ההורים הצעירים ולכל מי שעיניו בראשו ☺