צרכים קיומיים מקבלים מענה במגילת אסתר

היתכן שבמהלך הדורות מגילת אסתר נתנה השראה לפסיכולוגים שעמלו להבין את נפשו ואישיותו של האדם?

סמליו של חג פורים מעוגנים בחוויה קולקטיבית דתית - לאומית, ועם זאת, המוטיבים המרכזיים בסיפור מגילת אסתר משקפים את הדחפים והצרכים הקיומיים של היחיד. צרכים קיומיים אלה מקבלים אשראי תרבותי כה רחב, עד כי לרגע נדמה, שהמספר מודע היטב למאוויו של האדם. יתרה מכך: המספר מגייס את יתרונות הקבוצה כקולקטיב, ואת מנהגיו של חג פורים, על מנת לקדם את בריאות הנפש, ולתת מענה לקשת רחבה של צרכים ראשוניים, אישיים ואנושיים של האדם היחיד.

תהליך גיבוש הזהות האישית, ביסוס הדימוי, הביטחון והמודעות העצמית שלנו מחייבים הכרה ומתן מענה לצרכים האישיים שלנו. כשהצרכים שלנו מסופקים אנחנו מרוצים ורגועים. אנחנו פנויים ללמידה, ונהנים מהתנסויות וגירויים חדשים. מנגד, צורך שאינו בא על סיפוקו יעורר בנו מתח, תסכול ואי שקט. הוא ידרוש מענה בכל דרך אפשרית על ידי התנהגויות ותסמינים מועילים או מזיקים, לגיטימיים ומקובלים או שליליים ובלתי רצויים. ככה זה אצל כולנו: ילדים ומבוגרים, נשים וגברים כאחד.

איזה דחפים וצרכים ראשוניים מקבלים מענה במנהגים ובסמלים של חג פורים?

• "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון וייקר": הצורך בעונג והנאה הוא צורך מולד שמאגד בתוכו את הצורך והרצון של כולנו להימנע מסבל וכאב. חג פורים נותן ביטוי לרצון האנושי שלנו ליהנות, לשחרר ולהשתחרר. הוא מאפשר לנו להניח בצד את המולת היום יום, ולזמן מה לתת דרור למאוויים ולרצונות חבויים. "אם יש לך כאב" - אומר המשורר, "רמסהו ברגליים!", שהרי - "פורים לנו נשכח את הכל".
• "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי": הדחף למרוד בסמכות, ולהתנגד ל"עולה של מלכות", מפעם ברמה כזו או אחרת בכל אחד מאיתנו. המרד ופריצת הגבולות מאפשרים לנו להרגיש חופשיים וייחודיים, עצמאיים ואדונים לעצמנו. חג פורים נותן לנו רשות להפר את ה"סדר החברתי", ואף ממריץ אותנו לחרוג מקודים ואיסורים תרבותיים שנהוגים בימים רגילים. הקמת רעש במרחב הציבורי, חדירה למרחב האישי של הזולת עד כדי חיכוך פיזי, לבוש והופעה פרודוקטיביים, הומור הגובל בהשתטות, טשטוש או החלפת הזהות האישית, ואפילו שיכרות, מקבלים עידוד והערכה קולקטיבית.
• משלוח מנות ומתנות לאביונים: לא זו בלבד שהערבות ההדדית נותנת מענה לצורך הבסיסי שלנו בביטחון, בהגנה ובשייכות, משלוח המנות נותן מענה גם לצורך שלנו להיות אהובים ומקובלים בלא תנאי. נתינת ה"מנות" לאחרים מאפשרת לנו להרגיש שאנחנו נחוצים ומשמעותיים, שיש לנו די יכולות ומשאבים לתרום מעצמנו, ולעומתה, קבלת ה"מנות" מהאחרים נותנת לנו תחושה שאנחנו רצויים, שווי ערך וראויים לקבל מהזולת. זאת ועוד: הנתינה והקבלה של משלוחי המנות מסמלות גם את השוויון האנושי שבינינו, ואת יחסי הקח ותן ההדדיים שמאפיינים את מערכות היחסים שלנו. אין עליונות לנותן או נחיתות למקבל, משום שכולנו גם עוזרים זה לזה וגם נעזרים זה בזה.
• "ונהפוך הוא": האשראי להיות לאחרים ולהתחפש לכל דמות שנבחר מאפשר לנו להכיל, לכבד ולקבל את כל הקטבים והניגודים שבנו ובחיינו. התחפושות השונות כמוהן ככלי השלכה, שבעזרתו אנחנו יכולים לבטא את כל קשת הרגשות, התכונות והאפיונים בין אם הם "טובים" ובין אם הם "רעים". הצבעים והמראות הססגוניים, יחד עם שלל הרעיונות היצירתיים שב"קרנבל", כמוהם כהכרה והשלמה עם מורכבות אישיותו ונפשו של האדם השלם. ועוד משהו: קוטביות וניגודים מבטאים את התפיסה והפרשנות הסובייקטיבית של היחיד. מכיוון ש"הכל יחסי", אנחנו מעריכים את הדברים על סמך השוואה בינם לבין משהו או מישהו, שהרי - "לפעמים אני גדול - ולפעמים קטן, לפעמים אני גיבור - ולפעמים פחדן, לפעמים אני ביחד - לפעמים לבד, לפעמים אני באמצע - לפעמים בצד..." (עוזי חיטמן).
• "להטיל פור": מוטיב ההגרלה סותר לכאורה את הצורך שלנו לשלוט במה שקורה לנו. מצבים של חוסר וודאות מכניסים בנו מתח ואי שקט. לרבים מאיתנו חשוב לדעת מה הולך לקרות על מנת להיערך ולהתכונן מראש לקראת הבאות. ואולם, תהפוכות החיים והדינמיות של האירועים השונים, מלמדים אותנו עד כמה השליטה שלנו מוגבלת. למרבה האירוניה, דווקא במצבים בלתי צפויים, שאין לנו כל שליטה עליהם, אנחנו מתבקשים להתאפק ולשלוט בעצמנו, לדחות סיפוק ולווסת תגובות, לפעול באחריות ולגלות תבונה עם שיקול דעת מיטבי.

"מדוע לא יבוא פורים פעמיים בשבוע?"

נראה שתרומתו של החג להרגשת הסיפוק ולנחת הרוח שהוא מעורר ביחיד ובקבוצה משתקפת גם בכמיהה ובצפייה לבואו. אם כך, מדוע שלא נשאיל כמה מוטיבים מהחג לשאר ימות השנה?

הנה כמה דוגמאות:

• נטיל פור ונאמץ את הכלל ש"מה שיוצא אני מסתדר / מרוצה": מדי פעם נערבב פתקאות עם שמות הילדים, וילד ששלפנו את שמו יהיה זה שבוחר את הסיפור, המשחק או התפריט המועדף, נזרוק קביה כדי לקבוע מי מתקלח ראשון, שני, וכ"ו, נדקלם "אין דן דינו" - ומי שיוצא מפנה את הכלים מהמדיח או עורך את השולחן, נערבב פתקאות שמייצגות את ימי השבוע כדי לקבוע תורנות למשימות קבועות, וכ"ו.
• נכין מיכל מיוחד בו נרכז "משלוחי מנות" כמטאפורה לתגובות והיגדים משמחים ומעצימים כמו מילות עידוד למאמץ או התנהגות רצויה, צל"ש לילד ששיתף פעולה או לעובד שסיים מטלה חשובה, המלצה על חבר שהתגייס לעזרה, וכ"ו. מומלץ לקבוע מועד קבוע בו מתכנסים כדי לקבל את ההפתעות, ולזכור להכיר תודה לכל מי שטרח לשלוח "משלוח מנות". חשוב כמובן לעודד יחסי קח ותן, ולהבהיר שניתן להוסיף רק "משלוחי מנות" שנועדו לאחרים ולא לעצמנו.
• מעת לעת נבקר בארץ "אילו", נהייה לאחרים, נשחק ב"נהפוך הוא", ונתבל את שגרת היום יום בהומור משולב עם אבסורד. למשל: לו יכולתי להיות בעל חיים הייתי בוחר להיות.., אם כל הפחדים שלי היו נעלמים אזי.., לו הייתי ציפור / כלב / סוס.. ודאי הייתי.., אילו היו לי 3 ידיים אז.., אם הרצפה או האדמה היו שקופות אז..., אילו המקרר ידע לדבר הוא ודאי היה אומר לנו ש..., לו הייתי כלי תחבורה / חפץ / צמח / מאכל / כלי נגינה ודאי הייתי ..., וכ"ו.
• נקפיד לשלב בלו"ז שלנו פעילויות שמטעינות אותנו ואת הסובבים אותנו באנרגיות חיוביות ומהנות. נקדיש זמן, מקום ומאמץ על מנת להרחיב פעילויות שמאפשרות הבעה ופורקן בדרכים לגיטימיות. זה יכול להיות פעילות ספורטיבית או משחקי חברה, שירה, נגינה או עבודות יצירה, שחייה, כתיבה, הצגה או טיול בשדרה...

בברכת חג פורים שמח ומהנה ☺