אימון אישי באמת עובד!

כיצד זה קורה?

תהליך אימון אישי שמכונה בלועזית "קאוצ'ינג" - Coaching ממוקד במה שיש "כאן ועכשיו", בצרכים, בהעדפות ובשאיפות האישיות של כל מתאמן. זה הוא תהליך מעשי וקצר, שתכליתו להעצים את המתאמן וליצור הטבה ממשית בחייו תוך צמצום הפער בין הרצוי למצוי. ההכרה ב"חצי הכוס המלאה" ובשפע האפשרי, בד בבד עם הברית הטיפולית שנרקמת בין המאמן למתאמן, משרים ביטחון, ומספקים מרחב מוגן התורם להעצמה אישית ולתוצאות מפתיעות בכל פעם מחדש.

ניתן להשוות את המסע במעגלי החיים למכונית הנוסעת ממקום למקום. בבגרותנו אנחנו מקבלים "רישיון" לאחוז בהגה, ולתפוס את מקום הנהג.

כנהגים אנחנו מביטים למרחב, מחפשים את מיקומנו במפה, ובוחרים את יעד הנסיעה. אנחנו אחראים לבחון את מצב התנועה, וגם לוודא שהמכונית כשירה לעמוד בנסיעה. במרבית המקרים אנחנו נוסעים קדימה, ומדי פעם גם אחורה. פה ושם אנחנו בהאטה או המתנה, ולפעמים עלינו לחפש מקום חנייה לצורך עצירה.

מה עוד? נכון: מעת לעת עלינו גם לתדלק, להוסיף שמן, למלא אוויר.

כיצד אני רוצה לחיות את חיי? מה החזון שלי?

במהלך האימון חוזרת ועולה שוב ושוב שאלה מרכזית אשר כמוה כמצפן המורה את כיוון הנסיעה שלנו והיא: "כיצד אני רוצה לחיות את חיי?". שאלה זו נועדה להרחיב את המודעות של המתאמן לאופן בו הוא שואף לנהל את עצמו ולנווט את חייו. היא מאתגרת אותו לחפש כל העת את השביל שיסייע לו להמשיך במסלול אל עבר היעד - חזונו האישי.

כשהנהג יודע לאן פניו מועדות, הוא מחפש אמצעי הגעה ליעד שנבחר. הוא מסמן לעצמו מסלול מועדף, אוסף מידע, מגייס משאבים, ובסופו של דבר יוצא לכיוון היעד. כמו הנהיגה, גם הצעידה המאתגרת אל עבר החזון מחייבת את המתאמן להרחיב את המודעות העצמית שלו, להתגבר על חסמים, ולגייס את מרב המשאבים העומדים לרשותו:

עליו להכיר את צרכיו האישיים, את יכולותיו וגם את מגבלותיו. עליו לרתום את ניסיונו הקודם, ולנכס לעצמו את הערכים, הנטיות, הכישורים וההצלחות שצבר.

זאת ועוד: עליו להאמין ולסמוך על עצמו, לגייס מוטיבציה לפעולה, ובסופו של דבר גם "לעשות מעשה". למתוח שריר על מנת ליהנות מדרכים חדשות, מחוויות ואתגרים פחות מוכרים לו. וכן: כמו כל נהג גם הוא ראוי לקבל קרדיט. עליו לתת לעצמו אשראי לשגיאות, לטעויות, לקשיים וכישלונות בגין היותו אדם בשר ודם כמוני וכמוך, שלם אך בלתי מושלם.

הקשר האישי, דפוסי התקשורת, הדיונים, השיחות, השאלות והכלים המקצועיים שבהם נעזר המאמן האישי, כמוהם כ"תחנת הדלק" של המתאמן. יחד עם העידוד, הקבלה בלא תנאי, האשראי להיות מי שהוא וההקשבה המלאה מאפשרים לו לקחת אוויר ולמלא מצברים, מאתגרים אותו לגייס את מכלול המשאבים האישיים שלו, לתרגל ולחזק את שריריו החלשים, ולהתקדם אל הכיוון הרצוי לו.

כל אלה יחד מפזרים את הערפל ומאירים ל"נהג" את הדרך. הבהירות מסייעת לו לבחור את המסלול הנכון לו כאן ועכשיו, ממש כשם שנהיגה במזג אוויר בהיר עם ראות טובה קלה יותר מהניווט בערפל.

הבהירות שנוצרת בעזרת המאמן האישי מאפשרת למתאמן "לחזור למסלול" שבחר, והיא מפחיתה את המצוקה שחווה בגין הפער בין המצוי לרצוי. תחושת ההקלה ממריצה אותו לפתח את כישוריו האישיים, ומעניקה לו הוויה של מימוש עצמי. כל אלה תורמים לרווחה האישית ולשביעות הרצון שלו מחייו.

"נהגתי לחשוב שאני האדם הכי מוזר בעולם אבל אז חשבתי שיש כל כך הרבה אנשים בעולם, חייבת להיות מישהי בדיוק כמוני, שמרגישה מוזרה ופגומה באותן דרכים כמוני. בדמיוני אני רואה אותה ומדמיינת שהיא בטח נמצאת אי - שם וחושבת עלי גם. אז אני מקווה שאם את שם, וקוראת ויודעת את זה, תדעי שזה נכון, אני כאן ואני מוזרה בדיוק כמוך" (פרידה קאלו, ציירת ואומנית מקסיקנית).

מה יוצא לי מזה?

תהליך של אימון אישי מחזק את תחושת המסוגלות של המתאמן, מעודד ומניע אותו להפיק תוצאות מוחשיות. הוא מזמין "אנשים טובים באמצע הדרך" להשקיף אל המסלול שעשו, וגם אל המסלול שמולם. לאסוף "ציוד אישי" של תכונות, ערכים, כישורים והישגים שצברו, ולרגע קט להקשיב, להתבונן ולפגוש את עצמם. לברר מה חשוב להם, ולאן פניהם מועדות, מה נחוץ להם, מה מסייע, מה מעכב ומה מוטב לשנות. למלא מצברים ולנוע הלאה אל השביל אותו בחרו כמחוז חפצם.

האם יש אדם שאינו זקוק לכך מעת לעת?

"אדם בן חורין מודד את נפשו ומצבו לא במידתם של אחרים, אלא בזו של עצמו. האידאל שלו הוא לא להגיע למדרגתם של האנשים הסובבים אותו, אלא לאותה המדרגה שכוחות נפשו מכשירים אותו להשיגה" (אחד העם).