הוראה מתקנת / מותאמת לגיל הרך

מה זה "ליקויי למידה"?

"ליקויי למידה" ו"לקויות למידה" הם מונחים מקובלים להגדרת קשיים בעלי רקע נוירולוגי - התפתחותי. רמת המשכל של תלמידים שמאובחנים כלקויי למידה היא נורמטיבית, ולעיתים אף גבוהה מהממוצע, ובכל זאת, רמת התפקוד שלהם והישגיהם הלימודיים נמוכים יותר מאלה של מרבית בני גילם. תלמידים אלה יכולים להיות בכל הגילאים, אף שבגיל הרך ההגדרות השכיחות יותר הן "איחור התפתחותי", "עיכוב התפתחותי" ו"עיכוב שפתי".

ליקויי הלמידה משפיעים על יכולתו של הלומד לרכוש ו/או ליישם מיומנויות ומידע חדש, והם יכולים להתבטא בכל אחד משלושת השלבים המרכיבים את תהליך הלמידה:

שלב קליטת המידע, שלב עיבוד המידע והבנתו, ושלב הפלט - ביצוע ויישום הידע שנרכש באופן יעיל, ענייני ומיטבי.

לקות הלמידה יכולה להתבטא בתחום התפתחותי / לימודי אחד, או במגוון תחומים בו זמנית, כגון: קריאה, כתיבה, חשבון, אוריינות וכישורי שפה, מיומנויות גרפו - מוטוריות, תפקודי קשב, כישורים חברתיים ועוד.

ומה זה כל השמות הללו?

הוראה "מתקנת", "מותאמת", "מקדמת", "משלבת"... - מה ההבדל בכלל?

המונח "הוראה מתקנת" הוא שם כולל למגוון רחב של שיטות וכלים שמותאמים לצרכים ולכישורים האישיים של הלומד.  

ואולם, ממצאים של מחקרים רבים מצביעים על ההשפעה השלילית של הלקות על הדימוי העצמי, על המעמד החברתי ועל הרווחה האישית של הלומד שמאובחן כ"לקוי למידה", וזאת על אף השונות בחומרת הלקות והיקפה.

היתכן שעצם השימוש במילה "מתקנת" השפיע גם הוא על התפיסה השלילית של הילד ביחס לעצמו? היתכן שעצם השימוש בפועל "לתקן" תרם לכך שרבים מהתלמידים לקויי הלמידה מניחים שהם עצמם פגומים או "מקולקלים", שהרי, אילולא היו "מקולקלים" ו"לקויים" - הם לא היו נזקקים ל"תיקון" של ההוראה ה"מתקנת"? יתרה מכך: במקרים רבים גם אנשים שסובבים את התלמיד כמו מחנכים, הורים, בני משפחה, חברים ומכרים אחרים, עלולים לפתח ולחזק בו את ההרגשה שהוא "לא בסדר", שונה מכולם, שמשהו חסר לו, שהוא רע ופגום, ולכן הוא "הולך להוראה מתקנת".

במקביל, יש להניח שהקשיים לכשעצמם, ההתמודדות עם ה"שגיאות", ההישגים הנמוכים יחסית לקבוצת השווים, והחשיפה היותר גבוהה למצבי לחץ ולביקורת סביבתית, עלולים גם הם לחבל בדימוי העצמי ובתחושת אם של הילד לקוי הלמידה.

על רקע זה הולך וגדל השימוש במונחים המדויקים יותר "הוראה מקדמת", "הוראה מותאמת" וגם "מורה משלבת". כל המונחים הללו הם שמות אחרים לאותה "הוראה מתקנת", והשימוש בהם נועד לצמצם את הפגיעה בדימוי ובתחושת המסוגלות של התלמיד שנזקק לתיווך ולכלים מתאימים לצרכיו.

מה המטרות? מה מיוחד בהוראה מותאמת?

ההוראה המותאמת נשענת על הנחת היסוד לפיה כל תלמיד זכאי לשוויון הזדמנויות במימוש הפוטנציאל הלימודי שלו. מטרת השיטות והכלים השונים היא להקנות לתלמיד מיומנויות אקדמיות, שעשויות לעזור לו לעקוף את תחומי הקושי.

ההוראה המותאמת "מתקנת", אם כן, לא את התלמיד המתקשה, אלא את השגיאות שמשבשות לו את תהליך הקליטה, העיבוד או הפלט. כך למשל תלמיד שנוטה להתעלם מפרטים "קטנים" - זקוק לעזרה ב"תיקון" האסטרטגיה שאימץ, או להקניה של אסטרטגיה אחרת, כגון סריקה שיטתית על פי רצף וכיוון עקבי. גם הרגלים כמו דחיית מטלות, או נטייה לענות עוד בטרם הקשבנו לשאלה עד סופה - דורשים תיקון והקנייה של הרגלים אחרים.

איך? את מה בדיוק מתאימים?

העזרה של ההוראה המותאמת נסמכת על עקרונות מהתחום הטיפולי, שממוקד ביחיד ובמה שטוב בו, מעצם היותו אדם שלם, ייחודי, בעל יכולות ובעל ערך. הכלים הטיפוליים כמו קשר אישי מיטיב, עידוד, הכלה, אמפתיה, סובלנות וכ"ו, נועדו לתת לילד מרחב טיפולי מוגן שיאפשר לו לבטא את כל קשת הרגשות, הרעיונות, השאלות, הכישורים והקשיים שמעסיקים אותו.

בד בבד עם הגישה הטיפולית ההתאמות כוללות תיווך אישי ו/או בקבוצות מאד קטנות, חלוקת המשימה הגדולה לתתי משימות קטנות, הקנייה שמדורגת בקו רצף מן הקל אל הכבד, אמצעי המחשה מגוונים, הקצאת זמן ממושך יותר לתרגול המיומנות, ועוד. כל אלה מותאמים לצרכים, לתחומי החוזק ולתחומי הקושי של הלומד, וכולם יחד נועדו לקדם גם את רמת התפקוד שלו מבחינה לימודית, וגם את הדימוי והביטחון העצמי שלו.

מה עם ילדי הגן?

אף שבכל גיל נדרשת זהירות יתרה מפני אבחנה פזיזה, קל וחומר כשמדובר בגיל צעיר מאד, קיימת תמימות דעים בקרב אנשי המקצוע השונים, שהסימנים ללקויות למידה מופיעים כבר בגיל הרך. הסכמה זו נסמכת גם על ממצאי מחקרים רבים שבדקו את ההיסטוריה של תלמידים לקויי למידה, וגם על סמך המעקב שנעשה אחר ילדים שבגיל צעיר היו ב"קבוצת הסיכון".

ואולם, למרות ההבנה הזו, רבים מהתלמידים שאובחנו בבית הספר היסודי כתלמידים לקויי למידה, לא אותרו במהלך שהותם בגן הילדים ו/או לא קיבלו עזרה של הוראה מותאמת בגיל הרך. אלה מקרים שמותירים רגשות קשים של החמצה וכאב גדול של ההורים, שהרי, עם הכוונה נכונה ניתן היה לעזור גם לילד וגם להוריו.

אז מה זה גננת שיי"ח? גננת "משלבת"? ו"גננת טיפולית"?

"גננת שילוב" או "גננת משלבת" הם מונחים שמתארים את תפקידה של גננת שקבלה הכשרה בחינוך מיוחד, והם מחליפים את המונח שהיה מקובל בעבר - "גננת שיי"ח", שפירושו היה "שילוב ילד חריג".

הזכאות לקבלת עזרה של גננת שילוב נקבעת בוועדת שילוב, והיא ניתנת לילדים שלומדים במסגרת הגן הרגיל. העזרה ניתנת במפגשים פרטניים שנמשכים כשעה, או בקבוצות קטנות של 4 - 2 ילדים, בתדירות של מספר פעמים בשבוע - בהתאם לצרכי הילד ולמשאבים המוקצים לכל ישוב.

ילדים בגיל הרך עם קשיי למידה מורכבים יותר מושמים במסגרת נפרדת שנמצאת בפיקוח האגף לחינוך מיוחד של משרד החינוך, ומוגדרת כ"גן טיפולי". הזכאות להשמה בגן הטיפולי נקבעת ב"וועדת אפיון".

המונח "גננת טיפולית" מתאר את תפקידה של "גננת האם", אשר מנהלת את הצוות הרב מקצועי שעובד בגן הטיפולי. הגננת הטיפולית נוכחת בגן כל ימות השבוע, והיא אחראית על קידומם של כל ילדי הגן - בכל תחומי ההתפתחות.

"אין ילדים שאין בהם כישרון, אלא שהכישרון כמה וכמה דרכים ופתחים לו: יד, אוזן, עין. יש ילדים שהתפתחותם לא הגיעה לגמר בישול – כלום אין בשבילם מקום? צריך ליצור את צורתם השונה, ואושרם השונה, ולא לתבוע לבית דין את הטבע או בורא העולם" (מתוך "כזה וכזאת על ילדים", יאנוש קורצ'אק).